א,ה חבילי קש חבילי עצים וחבילי זרדים, אין מסככין בהן; ואם התירן, כשרות. וכולן כשרות לדפנות.

א,ו מסככין בנסרים, דברי רבי יהודה; רבי מאיר אוסר. נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים–כשרה, ובלבד שלא יישן תחתיו

א,ג פרס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנישר, או שפרס על גבי הקינוף–פסולה; אבל פורס הוא על נקליטי המיטה.

א,ד הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס, וסיכך על גבן–פסולה; אם היה הסיכוך הרבה מהם, או שקצצם–כשרה. זה הכלל: כל שאינו מקבל טומאה, וגידוליו מן הארץ–מסככין בו

מסכת סוכה פרק א

א,א סוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה, פסולה; רבי יהודה מכשיר. ושאינה גבוהה עשרה טפחים, ושאין לה שלוש דפנות, ושחמתה מרובה מצילתה–פסולה. סוכה הישנה–בית שמאי פוסלין, ובית הלל מכשירין. איזו היא ישנה, כל שעשאה קודם לחג שלושים יום; אבל אם עשאה לשם חג, אפילו מתחילת השנה–כשרה.

א,ב העושה סוכתו תחת האילן, כאילו עשאה בתוך הבית. סוכה על גבי סוכה–העליונה כשרה, והתחתונה פסולה; רבי יהודה אומר, אם אין בה דיורין בעליונה, אף התחתונה כשרה.

מסכת יומא פרק ח

ח,א יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה, וברחיצה ובסיכה, ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. המלך והכלה ירחצו את פניהם, והחיה תנעול את הסנדל, דברי רבי אליעזר; וחכמים אוסרין. [ב] האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעניתה, והשותה במלוא לוגמיו–חייב. כל האוכלים מצטרפין לככותבת, וכל המשקין מצטרפין לכמלוא לוגמיו; האוכל והשותה, אינן מצטרפין.

ח,ב [ג] אכל ושתה בעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת; שגג ואכל ועשה מלאכה, חייב שתי חטאות. אכל אוכלים שאינן ראויין לאכילה, שתה משקין שאינן ראויין לשתייה, שתה ציר או מורייס–פטור. [ד] התינוקות, אין מענין אותן ביום הכיפורים; אבל מחנכין אותן קודם לשנה וקודם לשתיים, בשביל שיהו רגילין במצוות.

ח,ג [ה] עוברה שהריחה, מאכילין אותה עד שתשוב נפשה. חולה, מאכילין אותו על פי בקיים; ואם אין שם בקיים, מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר דיי.

ח,ד [ו] מי שאחזו בולמוס–מאכילין אותו אפילו דברים טמאים, עד שייאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה, אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו; רבי מתיה בן חרש מתיר. ועוד אמר רבי מתיה בן חרש, החושש בפיו, מטילין לתוכו סם בשבת–מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת.

ח,ה [ז] מי שנפלה עליו מפולת–ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נוכרי ספק ישראל–מפקחין עליו. מצאוהו חי, מפקחין עליו; ואם מת, יניחוהו.

ח,ו [ח] חטאת ואשם ודאי מכפרין. מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה. התשובה מכפרת על עבירות קלות, ועל עשה ועל לא תעשה; ועל החמורות היא תולה, עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר.

ח,ז [ט] האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב–אין מספיקין בידו לעשות תשובה; אחטא, ויום הכיפורים מכפר–אין יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו–אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, "מכול, חטאותיכם, לפני ה’, תטהרו" (ויקרא טז,ל)–עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו–אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו. אמר רבי עקיבה, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם–אביכם שבשמיים: שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם . . ." (יחזקאל לו,כה), ואומר "מקוה ישראל ה’" (ירמיהו יז,יג)–מה המקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.

מסכת יומא פרק ח

ח,א יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה, וברחיצה ובסיכה, ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. המלך והכלה ירחצו את פניהם, והחיה תנעול את הסנדל, דברי רבי אליעזר; וחכמים אוסרין. [ב] האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעניתה, והשותה במלוא לוגמיו–חייב. כל האוכלים מצטרפין לככותבת, וכל המשקין מצטרפין לכמלוא לוגמיו; האוכל והשותה, אינן מצטרפין.

ח,ב [ג] אכל ושתה בעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת; שגג ואכל ועשה מלאכה, חייב שתי חטאות. אכל אוכלים שאינן ראויין לאכילה, שתה משקין שאינן ראויין לשתייה, שתה ציר או מורייס–פטור. [ד] התינוקות, אין מענין אותן ביום הכיפורים; אבל מחנכין אותן קודם לשנה וקודם לשתיים, בשביל שיהו רגילין במצוות.

ח,ג [ה] עוברה שהריחה, מאכילין אותה עד שתשוב נפשה. חולה, מאכילין אותו על פי בקיים; ואם אין שם בקיים, מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר דיי.

ח,ד [ו] מי שאחזו בולמוס–מאכילין אותו אפילו דברים טמאים, עד שייאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה, אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו; רבי מתיה בן חרש מתיר. ועוד אמר רבי מתיה בן חרש, החושש בפיו, מטילין לתוכו סם בשבת–מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת.

ח,ה [ז] מי שנפלה עליו מפולת–ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נוכרי ספק ישראל–מפקחין עליו. מצאוהו חי, מפקחין עליו; ואם מת, יניחוהו.

ח,ו [ח] חטאת ואשם ודאי מכפרין. מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה. התשובה מכפרת על עבירות קלות, ועל עשה ועל לא תעשה; ועל החמורות היא תולה, עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר.

ח,ז [ט] האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב–אין מספיקין בידו לעשות תשובה; אחטא, ויום הכיפורים מכפר–אין יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו–אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, "מכול, חטאותיכם, לפני ה’, תטהרו" (ויקרא טז,ל)–עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו–אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו. אמר רבי עקיבה, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם–אביכם שבשמיים: שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם . . ." (יחזקאל לו,כה), ואומר "מקוה ישראל ה’" (ירמיהו יז,יג)–מה המקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.

Parshas Shoftim

Hadlakas Neiros: 7:32 PM (not before 6:26 PM)

Mincha: 7:00 PM

Shabbos

Shachris: 9:00 AM followed by Kiddush

Mincha: 7:25 PM followed by Shalosh Seudos

Maariv: 8:40 PM

Schedule this week:

Shachris Sunday 9:00 AM
Shachris Monday-Thursday 7:00 AM
Mincha Maariv: 7:35 PM
Maariv: 9:50 PM

ח,ה [ז] מי שנפלה עליו מפולת–ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נוכרי ספק ישראל–מפקחין עליו. מצאוהו חי, מפקחין עליו; ואם מת, יניחוהו.

ח,ו [ח] חטאת ואשם ודאי מכפרין. מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה. התשובה מכפרת על עבירות קלות, ועל עשה ועל לא תעשה; ועל החמורות היא תולה, עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר.

ח,ג [ה] עוברה שהריחה, מאכילין אותה עד שתשוב נפשה. חולה, מאכילין אותו על פי בקיים; ואם אין שם בקיים, מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר דיי.

ח,ד [ו] מי שאחזו בולמוס–מאכילין אותו אפילו דברים טמאים, עד שייאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה, אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו; רבי מתיה בן חרש מתיר. ועוד אמר רבי מתיה בן חרש, החושש בפיו, מטילין לתוכו סם בשבת–מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת.

ח,א יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה, וברחיצה ובסיכה, ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. המלך והכלה ירחצו את פניהם, והחיה תנעול את הסנדל, דברי רבי אליעזר; וחכמים אוסרין. [ב] האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעניתה, והשותה במלוא לוגמיו–חייב. כל האוכלים מצטרפין לככותבת, וכל המשקין מצטרפין לכמלוא לוגמיו; האוכל והשותה, אינן מצטרפין.

ח,ב [ג] אכל ושתה בעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת; שגג ואכל ועשה מלאכה, חייב שתי חטאות. אכל אוכלים שאינן ראויין לאכילה, שתה משקין שאינן ראויין לשתייה, שתה ציר או מורייס–פטור. [ד] התינוקות, אין מענין אותן ביום הכיפורים; אבל מחנכין אותן קודם לשנה וקודם לשתיים, בשביל שיהו רגילין במצוות.

ז,ד קידש ידיו ורגליו, ופשט ירד וטבל, עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי לבן; ולבש, וקידש ידיו ורגליו. נכנס להוציא את הכף ואת המחתה. קידש ידיו ורגליו, ופשט ירד וטבל, עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב; ולבש, וקידש ידיו ורגליו, נכנס להקטיר את הקטורת של בין הערביים, ולהטיב את הנרות. קידש ידיו ורגליו, ופשט; הביאו לו בגדי עצמו, ולבש. ומלווים אותו עד ביתו; ויום טוב היה עושה לאוהביו, על שיצא בשלום מן הקודש.

ז,ה כוהן גדול משמש בשמונה כלים, וההדיוט בארבעה: בכתונת במכנסיים במצנפת ובאבנט; מוסיף עליו כוהן גדול, חושן ואיפוד ומעיל וציץ. באלו נשאלים באורים ותומים; ואין נשאלין בהן להדיוט אלא למלך, ולבית דין, ולמי שצורך הציבור בו.