א,ה רבי שמעון בן יהודה אומר משמו, שעירי ראשי חודשים מכפרין על הטהור שאכל טמא; מוסיף עליהם של רגלים, שהן מכפרין על הטהור שאכל טמא, ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף; מוסיף עליהן של יום הכיפורים, שהוא מכפר על טהור שאכל טמא, ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו לו, אומר היה שיקרבו זה בזה. אמר להן, הין. אמרו לו, אם כן יהיו של יום הכיפורים קרבין בראשי חודשים, אבל היאך של ראשי חודשים קרבין ביום הכיפורים לכפר כפרה שאינה שלהם. אמר להם, כולם באים לכפר על טומאת מקדש וקודשיו.
א,ו ועל זדון טומאת מקדש וקודשיו, שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים מכפר; ועל שאר עבירות שבתורה–הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כרתות ומיתות בית דין–שעיר המשתלח מכפר.
א,ז אחד ישראל, ואחד כוהנים, ואחד כוהן משיח. ומה בין ישראל לכוהנים לבין כוהן משיח: אלא שדם הפר מכפר על הכוהנים, על טומאת מקדש וקודשיו. רבי שמעון אומר, כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על כל ישראל, כך דם הפר מכפר על הכוהנים; כשם שווידוייו של שעיר המשתלח, מכפר על ישראל–כך וידוייו של פר, מכפר על הכוהנים.