ה,ו [ז] כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר–הקדים מעשה לחברו, לא עשה כלום. הקדים דם השעיר לדם הפר–יחזור ויזה מדם השעיר, לאחר דם הפר. אם עד שלא גמר את המתנות שבפנים, נשפך הדם–יביא דם אחר, ויחזור ויזה כתחילה מבפנים; וכן בהיכל, וכן במזבח הזהב, שכולם כפרה כפרה בפני עצמן. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרין, ממקום שפסק, משם הוא מתחיל.

מסכת יומא פרק ו

ו,א שני שעירי יום הכיפורים–מצותן, עד שיהו שווין במראה ובקומה ובדמים; ולקיחתן כאחת. אף על פי שאינן שווין, כשרים; לקח אחד מהן היום ואחד למחר, כשרים. מת אחד מהן–אם עד שלא הגריל מת, ייקח זוג לשני. ואם משהגריל מת–יביא שניים ויגריל עליהם כתחילה, ויאמר אם של שם מת, זה שעלה עליו הגורל לשם, יתקיים תחתיו; ואם של עזאזל מת, זה שעלה עליו הגורל לעזאזל, יתקיים תחתיו. והשני ירעה עד שיסתאב, ויימכר וייפלו דמיו לנדבה–שאין חטאת הציבור מתה; רבי יהודה אומר, תמות. ועוד אמר רבי יהודה, נשפך הדם, ימות המשתלח; מת המשתלח, יישפך הדם.

Parshas Eikev

Hadlakas Neiros: 7:50 PM (not before 6:40 PM)

Mincha: 7:00 PM

Shabbos

Shachris: 9:00 AM followed by Kiddush sponsored by many Mispallim

Mincha: 7:45 PM

Maariv: 8:58 PM

Schedule this week:

Shachris Sunday 9:00 AM
Shachris Monday-Thursday 7:00 AM
Mincha Maariv: 7:55 PM
Maariv: 9:50 PM

–

[ה] "ויצא, אל המזבח אשר לפני ה’–וכיפר עליו" (ויקרא טז,יח), זה מזבח הזהב.

ה,ד התחיל מחטא ויורד. מאיכן הוא מתחיל–מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית; ממקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון, שם הוא גומר על מזבח הפנימי. רבי אליעזר אומר, במקומו היה עומד ומחטא. ועל כולן הוא נותן מלמטן למעלן–חוץ מזו בלבד שהייתה לפניו, שהיה נותן מלמעלן למטן.

ה,ה [ו] הזה על טוהרו של מזבח שבע פעמים. שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ושל מזבח החיצון על יסוד דרומי; אלו ואלו מתערבין באמה, ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרים לגננים לזבל, ומועלין בהן.

ה, [ג] נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו, נכנס למקום שנכנס; ועמד במקום שעמד, הזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן, ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן, אלא כמצליף. וכך היה מונה–אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. יצא, והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל.

ה, [ד] הביאו לו את השעיר; שחטו, וקיבל במזרק את דמו. נכנס למקום שנכנס, ועמד במקום שעמד; והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן, ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן, אלא כמצליף. וכך היה מונה–אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. יצא, והניחו על כן הזהב השני שהיה בהיכל; רבי יהודה אומר, לא היה שם אלא כן אחד בלבד. נטל דם הפר, והניח דם השעיר; והזה ממנו על הפרוכת כנגד ארון מבחוץ, אחת למעלן ושבע למטן, ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן, אלא כמצליף. וכך היה מונה–אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. נטל דם השעיר, והניח דם הפר; והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ, אחת למעלן ושבע למטן, ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן, אלא כמצליף. וכך היה מונה–אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. עירה דם הפר לתוך דם השעיר, ונתן את המלא בריקן. [ה] "ויצא, אל המזבח אשר לפני ה’–וכיפר עליו" (ויקרא טז,יח), זה מזבח הזהב.

מסכת יומא פרק ה

ה,א הוציאו לו את הכף ואת המחתה; חפן מלוא חופניו, ונתן לתוך הכף–הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו, וכך הייתה מידתה. נטל את המחתה בימינו, ואת הכף בשמאלו. מהלך בהיכל, עד שהוא מגיע לבין שתי הפרוכות המבדילות בין הקודש ובין קודש הקודשים, וביניהן אמה; רבי יוסי אומר, לא היה שם אלא פרוכת אחת, שנאמר "והבדילה הפרוכת, לכם, בין הקודש, ובין קודש הקודשים" (שמות כו,לג). הראשונה פרופה מן הדרום, והפנימית מן הצפון. מהלך ביניהן, עד שהוא מגיע לצפון. הגיע לצפון, והפך פניו לדרום; מהלך לשמאלו עם הפרוכת, עד שהוא מגיע לארון. הגיע לארון, נתן את המחתה בין שני הבדים; צבר את הקטורת על גבי הגחלים, ונתמלא הבית עשן. יצא, ובא לו כדרך בית כניסתו, ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון; לא היה מאריך, שלא להבעית את ישראל.

[ב] משניטל הארון, אבן הייתה שם מימות נביאים הראשונים, ושתיה הייתה נקראת; וגבוהה מן הארץ שלוש אצבעות, ועליה היה נותן.

ד,ו בכל יום, היו שם ארבע מערכות; והיום, חמש, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר, בכל יום, שלוש; והיום, ארבע. רבי יהודה אומר, בכל יום, שתיים; והיום, שלוש.

The Rav will be giving a Shiur tonight following Mincha Maariv (which is at 8:05). Supper to be served.

ד,ד בכל יום, חותה בשל כסף, ומערה בתוך של זהב; והיום, חותה בשל זהב, ובה היה מכניס. בכל יום, חותה בשל ארבעת קבים, ומערה בתוך של שלושת קבין; והיום, חותה בשל שלושת קבין, ובה היה מכניס. רבי יוסי אומר, בכל יום חותה בשל סאה, ומערה בתוך של שלושת קבין; והיום, חותה בשל שלושת קבין, ובה היה מכניס. בכל יום, הייתה כבדה; והיום, קלה. בכל יום, הייתה ידה קצרה; והיום, ארוכה. בכל יום, היה זהבה ירוק; והיום, אדום, דברי רבי מנחם. בכל יום, היה מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערביים; והיום, מוסיף מלוא חופניו. בכל יום, הייתה דקה; והיום, דקה מן הדקה.

ד,ה בכל יום, כוהנים עולים במזרחו של כבש, ויורדים במערבו; והיום, עולים באמצע, ויורדים באמצע. רבי יהודה אומר, לעולם כוהן גדול עולה באמצע. בכל יום, כוהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור; והיום, מן הקיתון של זהב. רבי יהודה אומר, לעולם כוהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב.

ד,ב קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, והעמידו כנגד בית שילוחו; ולנשחט, כנגד בית שחיטתו. ובא לו אצל פרו שנייה; וסמך שתי ידיו עליו, והתוודה. וכך היה אומר, אנא ה’–עוויתי פשעתי וחטאתי לפניך, אני וביתי ובני אהרון עם קדושך; אנא ה’–כפר נא לעוונות ולפשעים ולחטאים שעוויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך, אני וביתי ובני אהרון עם קדושך: ככתוב בתורת משה עבדך לאמור "כי ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם: מכול, חטאותיכם, לפני ה’, תטהרו" (ויקרא טז,ל). והם עונים אחריו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ד,ג שחטו, וקיבל במזרק את דמו; נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל, כדי שלא יקרוש. נטל את המחתה, ועלה לראש המזבח וחתה; וירד, והניחה על הרובד שבעזרה.

ג,יב [יא] ואלו לגנאי: בית גרמו, לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים; בית אבטינס, לא רצו ללמד על מעשה הקטורת; הוגדס בן לוי, היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד; בן קמצר, לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר "זכר צדיק, לברכה" (משלי י,ז), ועל אלו נאמר "ושם רשעים, ירקב" (שם).

מסכת יומא פרק ד

ד,א טרף בקלפי, והעלה שני גורלות–אחד כתוב עליו לה’, ואחד כתוב עליו לעזאזל. אם של שם עלה בימינו–הסגן אומר לו, אישי כוהן גדול, הגבה ימינך; ואם בשמאלו עלה, ראש בית אב אומר לו, אישי כוהן גדול, הגבה שמאלך. נתנם על שני השעירים ואומר, לה’ חטאת; רבי ישמעאל אומר, לא היה צריך לומר חטאת, אלא לה’. והם עונין אחריו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.