ג,ד אלו הן הקרובין–אחיו, ואחי אביו, ואחי אימו, ובעל אחותו, ובעל אחות אביו, ובעל אחות אימו, ובעל אימו, וחמיו, ואגיסו, הן ובניהן וחתניהן, וחורגו לבדו. אמר רבי יוסי, זו משנת רבי עקיבה; אבל משנה ראשונה, דודו ובן דודו. וכל הראוי לו לירושה, וכל הקרוב לו באותה שעה; היה קרוב, ונתרחק–כשר. רבי יהודה אומר, אפילו מתה בתו, ויש לו בנים ממנה–הרי זה קרוב.
ג,ה האוהב והשונא: איזה הוא האוהב, זה שושבינו; והשונא, כל שלא דיבר עימו שלושת ימים באיבה. אמרו לו, לא נחשדו ישראל על כך.
ג,ב אמר לו נאמן עליי אבא, נאמן עליי אביך, נאמנין עליי שלושה רועי בקר–רבי מאיר אומר, יכול לחזור בו; וחכמים אומרין, אינו יכול לחזור בו. היה חייב לו חברו שבועה–אמר לו דור לי בחיי ראשך, רבי מאיר אומר, יכול הוא לחזור בו; וחכמים אומרין, אינו יכול לחזור בו.
ג,ג אלו הן הפסולין–המשחק בקוביה, והמלווה בריבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית. אמר רבי שמעון, מתחילה לא היו קוראין אותן אלא אוספי שביעית; משרבו האנסין, חזרו לקרותם סוחרי שביעית. אמר רבי יהודה, אימתיי, בזמן שאין לו אומנות אלא היא; אבל יש לו אומנות שלא היא, הרי זה כשר.
ב,א כוהן גדול–דן ודנין אותו, מעיד ומעידין אותו, חולץ וחולצין לאשתו, ומייבמין את אשתו; אבל הוא אינו מייבם, מפני שהוא אסור באלמנה. מת לו מת–אינו יוצא אחר המיטה, אלא הן נכסין והוא נגלה, ויוצא עימהן עד פתח העיר, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר, אינו יוצא מן המקדש, שנאמר "ומן המקדש, לא ייצא" (ויקרא כא,יב).
ב,ב כשהוא מנחם את אחרים–דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם; וכשהוא מתנחם מאחרים–כל העם אומרין לו אנו כפרתך, והוא אומר להן תתברכו מן השמיים. וכשמברין אותו–כל העם מסב על הארץ, והוא מסב על הספסל.
ב,ג [ב] המלך–לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו, לא חולץ ולא חולצין את אשתו, לא מייבם ולא מייבמין את אשתו. רבי יהודה אומר, אם רצה לחלוץ או לייבם, זכור לטוב. אמרו לו, ואם רצה, אין שומעין לו. ואין נושאין את אלמנתו; רבי יהודה אומר, נושא הוא המלך אלמנתו של מלך–שכן מצינו בדויד שנשא אלמנתו של שאול, שנאמר "ואתנה לך את בית אדוניך, ואת נשי אדוניך בחיקך" (שמואל ב יב,ח). [ג] מת לו מת, אינו יוצא מפתח פלטורין שלו. רבי יהודה אומר, אם רצה לצאת אחר המיטה, יוצא–שכן מצינו בדויד שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנאמר "והמלך דויד, הולך אחרי המיטה" (שמואל ב ג,לא). אמרו לו, לא היה הדבר אלא לפייס. וכשמברין אותו–כל העם מסובין על הארץ, והוא מסב על הדרגש.
ב,ד ומוציא למלחמת הרשות, על פי בית דין של שבעים ואחד. ופורץ לעשות לו דרך, ואין ממחין בידו; דרך המלך אין לה שיעור. וכל העם בוזזין ונותנין לפניו, והוא נוטל חלק בראש.
ב,ה "לא ירבה לו נשים" (דברים יז,יז), אלא שמונה עשרה; רבי יהודה אומר, מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהו מסירות את ליבו. רבי שמעון אומר, אפילו אחת מסירה את ליבו, הרי זה לא יישאנה; אם כן למה נאמר "לא ירבה לו נשים", אפילו כאביגיל. "לא ירבה לו סוסים" (דברים יז,טז), אלא כדי מרכבתו. "וכסף וזהב, לא ירבה לו מאוד" (דברים יז,יז), אלא כדי שייתן לאפסוניה. וכותב לו ספר תורה לשמו. יוצא למלחמה, והוא עימו; נכנס, והוא עימו; יושב בדין, והוא עימו; מסב, והיא כנגדו: שנאמר "והייתה עימו, וקרא בו כל ימי חייו" (דברים יז,יט).
ב,ו [ה] אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כיסאו, ואין משתמשין בשרביטו, ואין רואין אותו ערום, ולא כשהוא מסתפר, ולא בבית המרחץ–שנאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו), שתהא אימתו עליך.
ג,א דיני ממונות, בשלושה. זה בורר לו אחד, וזה בורר לו אחד, ושניהם בוררין להן עוד אחד, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, שני דיינין בוררין להן עוד אחד. זה פוסל דיינו של זה, וזה פוסל דיינו של זה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרין, אימתיי, בזמן שהוא מביא ראיה שהן קרובים או פסולים; אבל אם היו כשרים, או מומחין מפי בית דין–אינו יכול לפוסלן. זה פוסל עדיו של זה, וזה פוסל עדיו של זה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרין, אימתיי, בזמן שהוא מביא עליהם ראיה שהם קרובין או פסולין; אבל אם היו כשרים, אינו יכול לפוסלם.
Erev Shabbos
Hadlakas Neiros: 8:04 PM (not before 6:50 PM)
1st Mincha: 6:35 PM (in tent)
2nd Mincha: 7:00 PM
3rd Mincha: 8:00 PM
Reminder to Repeat Shema
Shabbos
Rav’s Tefillah Shiur: 8:45 AM
Shachris: 9:00 AM, followed by Kiddush at Ahavas Torah sponsored by Mr and Mrs Naftali Zanziper in honor the Bar Mitzvah of their son Pinny
Sof Zman Kriah Shema: MA: 8:34 AM Gra: 9:10 AM
Rav’s Halacha Shiur: 7:25 PM
Mincha: 7:55 PM, followed by Shalosh Seudos
Maariv: 9:14 PM
Schedule During Week
Sunday: 7:45 AM and 8:30 AM
Shachris Monday- Friday: 6:15 AM, 7:00 AM, and 8:00 AM,
Mincha Maariv: 8:20 PM
Maariv: 9:30 PM
ב,א כוהן גדול–דן ודנין אותו, מעיד ומעידין אותו, חולץ וחולצין לאשתו, ומייבמין את אשתו; אבל הוא אינו מייבם, מפני שהוא אסור באלמנה. מת לו מת–אינו יוצא אחר המיטה, אלא הן נכסין והוא נגלה, ויוצא עימהן עד פתח העיר, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר, אינו יוצא מן המקדש, שנאמר "ומן המקדש, לא ייצא" (ויקרא כא,יב).
ב,ב כשהוא מנחם את אחרים–דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם; וכשהוא מתנחם מאחרים–כל העם אומרין לו אנו כפרתך, והוא אומר להן תתברכו מן השמיים. וכשמברין אותו–כל העם מסב על הארץ, והוא מסב על הספסל.
ב,ג [ב] המלך–לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו, לא חולץ ולא חולצין את אשתו, לא מייבם ולא מייבמין את אשתו. רבי יהודה אומר, אם רצה לחלוץ או לייבם, זכור לטוב. אמרו לו, ואם רצה, אין שומעין לו. ואין נושאין את אלמנתו; רבי יהודה אומר, נושא הוא המלך אלמנתו של מלך–שכן מצינו בדויד שנשא אלמנתו של שאול, שנאמר "ואתנה לך את בית אדוניך, ואת נשי אדוניך בחיקך" (שמואל ב יב,ח). [ג] מת לו מת, אינו יוצא מפתח פלטורין שלו. רבי יהודה אומר, אם רצה לצאת אחר המיטה, יוצא–שכן מצינו בדויד שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנאמר "והמלך דויד, הולך אחרי המיטה" (שמואל ב ג,לא). אמרו לו, לא היה הדבר אלא לפייס. וכשמברין אותו–כל העם מסובין על הארץ, והוא מסב על הדרגש.
ב,ד ומוציא למלחמת הרשות, על פי בית דין של שבעים ואחד. ופורץ לעשות לו דרך, ואין ממחין בידו; דרך המלך אין לה שיעור. וכל העם בוזזין ונותנין לפניו, והוא נוטל חלק בראש.
ב,א כוהן גדול–דן ודנין אותו, מעיד ומעידין אותו, חולץ וחולצין לאשתו, ומייבמין את אשתו; אבל הוא אינו מייבם, מפני שהוא אסור באלמנה. מת לו מת–אינו יוצא אחר המיטה, אלא הן נכסין והוא נגלה, ויוצא עימהן עד פתח העיר, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר, אינו יוצא מן המקדש, שנאמר "ומן המקדש, לא ייצא" (ויקרא כא,יב).
ב,ב כשהוא מנחם את אחרים–דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם; וכשהוא מתנחם מאחרים–כל העם אומרין לו אנו כפרתך, והוא אומר להן תתברכו מן השמיים. וכשמברין אותו–כל העם מסב על הארץ, והוא מסב על הספסל.
Reminder as today is the last day! Thank you!
Please click on Chaim Cywiak’s link below to help reach the goal of $5000 to assist with the cost of the JCC Jewish library. Thank you!
א,ה אין דנין לא את השבט, ולא את נביא השקר, ולא את כוהן גדול, אלא בבית דין של שבעים ואחד. אין מוציאין למלחמת הרשות, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין עושין סנהדריות לשבטים, אלא בבית דין של שבעים ואחד. אין מוסיפין על העיר ועל העזרות, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין עושין עיר הנידחת, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד; ואין עושין עיר הנידחת בספר, ולא שלוש עיר הנידחת, אבל עושין אחת או שתיים.
א,ו סנהדרי גדולה הייתה של שבעים ואחד, וקטנה של עשרים ושלושה. מניין לגדולה שהיא של שבעים ואחד: שנאמר "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" (במדבר יא,טז), ומשה על גביהן–הרי שבעים ואחד; רבי יהודה אומר, שבעים. ומניין לקטנה שהיא של עשרים ושלושה: שנאמר "ושפטו, העדה . . . והצילו העדה" (במדבר לה,כד-כה), עדה שופטת ועדה מצלת–הרי עשרים. ומניין לעדה שהיא עשרה–שנאמר "עד מתיי, לעדה הרעה" (במדבר יד,כז), יצאו יהושוע וכלב. ומניין להביא עוד שלושה, ממשמע שנאמר "לא תהיה אחרי רבים, לרעות" (שמות כג,ב): שומע אני שאומר היה עימהם לטובה, אם כן למה נאמר "אחרי רבים–להטות" (שם)–לא כהטותך לטובה, הטותך לרעה; הטותך לטובה על פי אחד, ולרעה על פי שניים. אין בית דין שקול, מוסיף עליהם עוד אחד–הרי עשרים ושלושה. וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין, מאה ועשרים; רבי נחמיה אומר, מאתיים ושלושים, כדי שרי עשרות.
Please click on Chaim Cywiak’s link below to help reach the goal of $5000 to assist with the cost of the JCC Jewish library. Thank you!