The Rav has asked the following email to be sent

An Urgent Message To The Flatbush Community
Our Community is facing an urgent election TOMORROW
Tuesday June 25
Your vote recently helped elect Farah Louis in March, but the battle isn’t over.
Because of a change in the election law, she must run again tomorrow
in the Democratic Primary election.

Monique Watterman is strongly challenging our Councilmember Farah Louis and seems to be the front runner. She has used extremely divisive & offensive rhetoric to delegitimize Orthodox voters.
The winner of tomorrow’s primary will likely represent most of the 20s and 30s for the next 8 YEARS and will have influence over zoning issues, security, funding, city services and more.

There are people who have waged a campaign against us and Farah!
They are counting on us not to vote.
Because of the difficult timing we need every vote!
Watch this disturbing video:
https://m.facebook.com/736118676/posts/10158679900298677?s=1016010178&sfns=mo

It will be an extremely low turnout election.
This can be won or lost with just a few votes.

Please tell your family and friends in District 45 about this election
and urge them to vote for Farah Louis.
Polls will be open 6 AM to 9 PM tomorrow.

Find out where to vote and who is on your ballot here:
https://nyc.pollsitelocator.com/search

Please forward this to all your contacts.

This email concerning tomorrow’s special election was sent by the FJCC, not by the Shul. As a charitable organization, we do not take positions on candidates for public office. The views expressed do not necessarily reflect the views of the Shul.

מסכת כתובות פרק ו

ו,א מציאת האישה ומעשה ידיה, של בעלה; וירושתה. הוא אוכל פירות בחייה. בושתה ופגמה, שלה. רבי יהודה אומר, בזמן שבסתר–לה שני חלקים, ולו אחד; ובזמן שבגלוי–לו שני חלקים, ולה אחד. ושלו, נותנין לו מיד; ושלה–יילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות.

ו,ב הפוסק מעות לחתנו, ומת–אמרו חכמים, יכול הוא שיאמר, לאחיך הייתי רוצה, ולך אי אפשי ליתן. [ג] פסקה להכניס לו אלף דינר, והוא פוסק כנגדן חמישה עשר מנה. כנגד השום, הוא פוסק פחות חמיש. שום במנה שווה מנה, אין לו אלא מנה. שום במנה, נותנת לו שלושים ואחת ודינר. ארבע מאות, נותנת חמש מאות. כשהחתן פוסק, הוא פוסק פחות חמיש. [ד] פסקה להכניס לו כספים סלעין, נעשת שישה דינרין. החתן מקבל עליו עשרה דינרין וקופה לכל מנה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, הכול כמנהג המדינה.

ו,ג [ה] המשיא את בתו סתם, לא יפחות לה מחמישים זוז; פסק להכניסה ערומה–לא יאמר הבעל לכשתבוא אל ביתי אכסה בכסותי, אלא מכסה ועודה בבית אביה. וכן המשיאין את היתומה, לא יפחתו לה מחמישים זוז; אם יש בכיס, מפרנסין אותה לפי כבודה. [ו] יתומה שהשיאתה אימה או אחיה לדעתה, וכתבו לה מאה או חמישים זוז–יכולה היא משתגדיל להוציא מידן, מה שראוי להינתן לה. רבי יהודה אומר, אם השיא בת הראשונה, יינתן לשנייה כדרך שנתן לראשונה. וחכמים אומרין, פעמים שאדם עני ומעשיר, או עשיר ומעני; אלא שמין את הנכסים, ונותנין לה.

ו,ד [ז] המשליש מעות לבתו, והיא אומרת נאמן בעלי עליי–יעשה שליש מה שהושלש בידו, דברי רבי מאיר. אמר רבי יוסי, וכי אינה אלא שדה, והיא רוצה למוכרה; והרי היא מכורה מעכשיו. במה דברים אמורים, בגדולה; אבל בקטנה, אין מעשה קטנה כלום.

Please see letter from the Rav regarding this Sunday morning. See attachment as well.

This Sunday morning we will BEH have the Tefilin Awareness Project in shul. It’s a great opportunity to make sure that your tefilin are kosher and that your wearing them properly. I encourage everyone to take advantage of this opportunity. The gemara discusses the severity of someone who doesnt perform the mitzva of tefilin by calling him poishai yisroel bgufan, and on the other hand someone who does the mitzva is rewarded with protection from harm and the greatest reward of all, being mekushar to Hakodosh Baruch Hu.
In this schus of this mitzva may we all be zoiche to the ultimate Tov of Kirvas Elokim, and may we and our mishpochos see only bracha and hatzlach.

מסכת כתובות פרק ו

ו,א מציאת האישה ומעשה ידיה, של בעלה; וירושתה. הוא אוכל פירות בחייה. בושתה ופגמה, שלה. רבי יהודה אומר, בזמן שבסתר–לה שני חלקים, ולו אחד; ובזמן שבגלוי–לו שני חלקים, ולה אחד. ושלו, נותנין לו מיד; ושלה–יילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות.

ו,ב הפוסק מעות לחתנו, ומת–אמרו חכמים, יכול הוא שיאמר, לאחיך הייתי רוצה, ולך אי אפשי ליתן. [ג] פסקה להכניס לו אלף דינר, והוא פוסק כנגדן חמישה עשר מנה. כנגד השום, הוא פוסק פחות חמיש. שום במנה שווה מנה, אין לו אלא מנה. שום במנה, נותנת לו שלושים ואחת ודינר. ארבע מאות, נותנת חמש מאות. כשהחתן פוסק, הוא פוסק פחות חמיש. [ד] פסקה להכניס לו כספים סלעין, נעשת שישה דינרין. החתן מקבל עליו עשרה דינרין וקופה לכל מנה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, הכול כמנהג המדינה.

ו,ג [ה] המשיא את בתו סתם, לא יפחות לה מחמישים זוז; פסק להכניסה ערומה–לא יאמר הבעל לכשתבוא אל ביתי אכסה בכסותי, אלא מכסה ועודה בבית אביה. וכן המשיאין את היתומה, לא יפחתו לה מחמישים זוז; אם יש בכיס, מפרנסין אותה לפי כבודה. [ו] יתומה שהשיאתה אימה או אחיה לדעתה, וכתבו לה מאה או חמישים זוז–יכולה היא משתגדיל להוציא מידן, מה שראוי להינתן לה. רבי יהודה אומר, אם השיא בת הראשונה, יינתן לשנייה כדרך שנתן לראשונה. וחכמים אומרין, פעמים שאדם עני ומעשיר, או עשיר ומעני; אלא שמין את הנכסים, ונותנין לה.

ו,ד [ז] המשליש מעות לבתו, והיא אומרת נאמן בעלי עליי–יעשה שליש מה שהושלש בידו, דברי רבי מאיר. אמר רבי יוסי, וכי אינה אלא שדה, והיא רוצה למוכרה; והרי היא מכורה מעכשיו. במה דברים אמורים, בגדולה; אבל בקטנה, אין מעשה קטנה כלום.

Mr and Mrs Ashi Mitteldorf invite everyone to a Shalom Zachor in the Shul after 9:15

מסכת כתובות פרק ו

ו,א מציאת האישה ומעשה ידיה, של בעלה; וירושתה. הוא אוכל פירות בחייה. בושתה ופגמה, שלה. רבי יהודה אומר, בזמן שבסתר–לה שני חלקים, ולו אחד; ובזמן שבגלוי–לו שני חלקים, ולה אחד. ושלו, נותנין לו מיד; ושלה–יילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות.

ו,ב הפוסק מעות לחתנו, ומת–אמרו חכמים, יכול הוא שיאמר, לאחיך הייתי רוצה, ולך אי אפשי ליתן. [ג] פסקה להכניס לו אלף דינר, והוא פוסק כנגדן חמישה עשר מנה. כנגד השום, הוא פוסק פחות חמיש. שום במנה שווה מנה, אין לו אלא מנה. שום במנה, נותנת לו שלושים ואחת ודינר. ארבע מאות, נותנת חמש מאות. כשהחתן פוסק, הוא פוסק פחות חמיש. [ד] פסקה להכניס לו כספים סלעין, נעשת שישה דינרין. החתן מקבל עליו עשרה דינרין וקופה לכל מנה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, הכול כמנהג המדינה.

Mazel Tov to Mr and Mrs Ashi Mitteldorf upon the birth of a boy. May we continue to only share in Simchas!

מסכת כתובות פרק ה

ה,א אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתיים, ואלמנה מנה–אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה, יוסיף. נתאלמנו או נתגרשו, בין מן האירוסין בין מן הנישואין–גובה את הכול. רבי אלעזר בן עזריה אומר, מן הנישואין, גובה את הכול; מן האירוסין–בתולה גובה מאתיים ואלמנה מנה, שלא כתב לה אלא על מנת שהוא כונסה. רבי יהודה אומר, אם רצה, כותב לבתולה שטר של מאתיים, והיא כותבת לו שנתקבלתי ממך מנה; ולאלמנה מנה, והיא כותבת לו שנתקבלתי ממך חמישים זוז. רבי מאיר אומר, כל הפוחת לבתולה ממאתיים, ולאלמנה ממנה–הרי זו בעילת זנות.

ה,ב נותנים לבתולה שנים עשר חודש משיתבע לה הבעל, לפרנס את עצמה; כשם שנותנין לאישה, כך נותנין לאיש לפרנס את עצמו. ולאלמנה, שלושים יום. הגיע זמנם, ולא נשאו או שמתו בעליהן–אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה. רבי טרפון אומר, נותנים לה הכול תרומה; רבי עקיבה אומר, מחצה חולין ומחצה תרומה.

ה,ג היבם אינו מאכיל בתרומה. עשת שישה חודשים בפני הבעל, ושישה חודשים בפני היבם, אפילו כולם בפני הבעל, חסר יום אחד בפני היבם–אינה אוכלת בתרומה. זו משנה הראשונה; ובית דין של אחריהם אמרו, אין האישה אוכלת בתרומה, עד שתיכנס לחופה. [ד] המקדיש מעשה ידי אשתו–הרי זו עושה, ואוכלת. והמותר, רבי מאיר אומר, הקדש; ורבי יוחנן הסנדלר אומר, חולין.

ה,ד [ה] אלו מלאכות שהאישה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה, ומכבסת, ומבשלת, ומניקה את בנה, ומצעת את המיטה, ועושה בצמר. הכניסה לו שפחה אחת–לא טוחנת, ולא אופה, ולא מכבסת; שתיים–אינה מבשלת, ואינה מניקה את בנה; שלוש–אינה מצעת את המיטה, ואינה עושה בצמר; ארבע, יושבת בקתדרה. רבי אליעזר אומר, אפילו הכניסה לו מאה שפחה–כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה–יוציא וייתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום.

ה,ה [ו] המדיר את אשתו מתשמיש המיטה–בית שמאי אומרין, שתי שבתות; בית הלל אומרין, שבת אחת. התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות, שלושים יום; והפועלים, שבת אחת. "עונה" (ראה שמות כא,י) האמורה בתורה: הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים, דברי רבי אליעזר.

ה,ו [ז] המורדת על בעלה, פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת; רבי יהודה אומר, שבעה טרפעיקים. עד אימתיי הוא פוחת, עד כנגד כתובתה; רבי יוסי אומר, לעולם הוא פוסק והולך–שמא תיפול לה ירושה ממקום אחר, ויחזור ויגבה ממנה. וכן המורד על אשתו, מוסיפין לה על כתובתה שלושה דינרין בשבת; רבי יהודה אומר, שלושה טרפעיקים.

ה,ז [ח] המשרה את אשתו על ידי שליש–לא יפחות לה מקביים חיטים, או מארבעת קבים שעורים; אמר רבי יוסי, לא פסק שעורים, אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום. נותן לה חצי קב קטנית, וחצי לוג שמן, וקב גרוגרות, או מנה דבילה; אם אין לו, פוסק לעומתם פירות ממקום אחר. נותן לה מיטה, ומפץ; אם אין לו מפץ, מחצלת. נותן לה כפח לראשה, וחגור למותניה, ומנעל ממועד למועד, וכלים של חמישים זוז משנה לשנה. ואינו נותן לה, לא חדשים בימות החמה, ולא שחקים בימות הגשמים. אלא נותן לה כלים של חמישים זוז בימות הגשמים, והיא מתכסה בבליותיהם בימות החמה; והשחקים שלה.

ה,ח [ט] ונותן לה מעה כסף לצרכיה, והיא אוכלת עימו מלילי שבת ללילי שבת; ואם אין נותן לה מעה כסף לצרכיה, מעשה ידיה שלה. ומה היא עושה לו–משקל חמש סלעים שתי ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל, או משקל עשר סלעים ערב ביהודה, שהן עשרים סלעים בגליל. אם הייתה מניקה–פוחתין לה ממעשה ידיה, ומוסיפין לה על מזונותיה. במה דברים אמורים, בעני שבישראל; אבל במכובד, הכול לפי כבודו.

מסכת כתובות פרק ה

ה,א אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתיים, ואלמנה מנה–אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה, יוסיף. נתאלמנו או נתגרשו, בין מן האירוסין בין מן הנישואין–גובה את הכול. רבי אלעזר בן עזריה אומר, מן הנישואין, גובה את הכול; מן האירוסין–בתולה גובה מאתיים ואלמנה מנה, שלא כתב לה אלא על מנת שהוא כונסה. רבי יהודה אומר, אם רצה, כותב לבתולה שטר של מאתיים, והיא כותבת לו שנתקבלתי ממך מנה; ולאלמנה מנה, והיא כותבת לו שנתקבלתי ממך חמישים זוז. רבי מאיר אומר, כל הפוחת לבתולה ממאתיים, ולאלמנה ממנה–הרי זו בעילת זנות.

ה,ב נותנים לבתולה שנים עשר חודש משיתבע לה הבעל, לפרנס את עצמה; כשם שנותנין לאישה, כך נותנין לאיש לפרנס את עצמו. ולאלמנה, שלושים יום. הגיע זמנם, ולא נשאו או שמתו בעליהן–אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה. רבי טרפון אומר, נותנים לה הכול תרומה; רבי עקיבה אומר, מחצה חולין ומחצה תרומה.

ה,ג היבם אינו מאכיל בתרומה. עשת שישה חודשים בפני הבעל, ושישה חודשים בפני היבם, אפילו כולם בפני הבעל, חסר יום אחד בפני היבם–אינה אוכלת בתרומה. זו משנה הראשונה; ובית דין של אחריהם אמרו, אין האישה אוכלת בתרומה, עד שתיכנס לחופה. [ד] המקדיש מעשה ידי אשתו–הרי זו עושה, ואוכלת. והמותר, רבי מאיר אומר, הקדש; ורבי יוחנן הסנדלר אומר, חולין.

ה,ד [ה] אלו מלאכות שהאישה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה, ומכבסת, ומבשלת, ומניקה את בנה, ומצעת את המיטה, ועושה בצמר. הכניסה לו שפחה אחת–לא טוחנת, ולא אופה, ולא מכבסת; שתיים–אינה מבשלת, ואינה מניקה את בנה; שלוש–אינה מצעת את המיטה, ואינה עושה בצמר; ארבע, יושבת בקתדרה. רבי אליעזר אומר, אפילו הכניסה לו מאה שפחה–כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה–יוציא וייתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום.

ה,ה [ו] המדיר את אשתו מתשמיש המיטה–בית שמאי אומרין, שתי שבתות; בית הלל אומרין, שבת אחת. התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות, שלושים יום; והפועלים, שבת אחת. "עונה" (ראה שמות כא,י) האמורה בתורה: הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים, דברי רבי אליעזר.

ה,ו [ז] המורדת על בעלה, פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת; רבי יהודה אומר, שבעה טרפעיקים. עד אימתיי הוא פוחת, עד כנגד כתובתה; רבי יוסי אומר, לעולם הוא פוסק והולך–שמא תיפול לה ירושה ממקום אחר, ויחזור ויגבה ממנה. וכן המורד על אשתו, מוסיפין לה על כתובתה שלושה דינרין בשבת; רבי יהודה אומר, שלושה טרפעיקים.

ה,ז [ח] המשרה את אשתו על ידי שליש–לא יפחות לה מקביים חיטים, או מארבעת קבים שעורים; אמר רבי יוסי, לא פסק שעורים, אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום. נותן לה חצי קב קטנית, וחצי לוג שמן, וקב גרוגרות, או מנה דבילה; אם אין לו, פוסק לעומתם פירות ממקום אחר. נותן לה מיטה, ומפץ; אם אין לו מפץ, מחצלת. נותן לה כפח לראשה, וחגור למותניה, ומנעל ממועד למועד, וכלים של חמישים זוז משנה לשנה. ואינו נותן לה, לא חדשים בימות החמה, ולא שחקים בימות הגשמים. אלא נותן לה כלים של חמישים זוז בימות הגשמים, והיא מתכסה בבליותיהם בימות החמה; והשחקים שלה.

ה,ח [ט] ונותן לה מעה כסף לצרכיה, והיא אוכלת עימו מלילי שבת ללילי שבת; ואם אין נותן לה מעה כסף לצרכיה, מעשה ידיה שלה. ומה היא עושה לו–משקל חמש סלעים שתי ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל, או משקל עשר סלעים ערב ביהודה, שהן עשרים סלעים בגליל. אם הייתה מניקה–פוחתין לה ממעשה ידיה, ומוסיפין לה על מזונותיה. במה דברים אמורים, בעני שבישראל; אבל במכובד, הכול לפי כבודו.