מסכת כתובות פרק ב
ב,א האישה שנתאלמנה או שנתגרשה, היא אומרת בתולה נשאתני, והוא אומר, לא כי, אלא אלמנה נשאתיך–אם יש עדים שיצאת בהינומה וראשה פרוע, כתובתה מאתיים; רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אף חילוק קליות ראיה.
ב,ב ומודה רבי יהושוע באומר לחברו שדה זו של אביך הייתה, ולקחתיה ממנו–נאמן: שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיא של אביו, והוא אומר לקחתיה ממנו–אינו נאמן.
ב,ג העדים שאמרו כתב ידינו זה, אבל אנוסים היינו, קטנים היינו, פסולי עדות היינו–הרי אלו נאמנין. אם יש עדים שהוא כתב ידם, או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר–אינם נאמנים.
ב,ד זה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חברי, וזה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חברי–הרי אלו נאמנין. זה אומר זה כתב ידי, וזה אומר זה כתב ידי–צריכים שיצטרף עימהם אחר, דברי רבי; וחכמים אומרין, אינם צריכין שיצטרף עימהם אחר, אלא נאמן אדם לומר, זה כתב ידי.
ב,ה האישה שאמרה אשת איש הייתי, וגרושה אני–נאמנת: שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיא אשת איש, והיא אומרת גרושה אני–אינה נאמנת. האישה שאמרה נשביתי, וטהורה אני–נאמנת: שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שנשבת, והיא אומרת טהורה אני–אינה נאמנת; ואם משנישאת, באו העדים–הרי זו לא תצא.
ב,ו שתי נשים שנשבו, זו אומרת נשביתי וטהורה אני, וזו אומרת נשביתי וטהורה אני–אינן נאמנות; ובזמן שהן מעידות זו את זו, הרי אלו נאמנות. [ז] וכן שני אנשים, זה אומר כוהן אני, וזה אומר כוהן אני–אינן נאמנין; ובזמן שהן מעידין זה את זה, הרי אלו נאמנין.
ב,ז [ח] רבי יהודה אומר, אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר רבי אלעזר, אימתיי, במקום שיש עוררים; אבל במקום שאין עוררים, מעלין לכהונה על פי עד אחד. רבן שמעון בן גמליאל אמר משום שמעון בן הסגן, מעלים לכהונה על פי עד אחד.
ב,ח [ט] האישה שנחבשה בידי גויים–על ידי ממון, מותרת לבעלה; ועל ידי נפשות, אסורה. עיר שכבשה כרקום–כל הכוהנות שבתוכה, פסולות; ואם יש להן עדים, אפילו עבד, אפילו שפחה–הרי אלו נאמנין: שאין אדם מעיד על ידי עצמו. אמר רבי זכריה בן הקצב, המעון הזה–לא זזה ידה מתוך ידי, משעה שנכנסו גויים לירושלים עד שיצאו; אמרו לו, אין אדם מעיד על ידי עצמו.
ב,ט [י] אלו נאמנין להעיד בגודלן, מה שראו בקוטנן: נאמן אדם לומר, זה כתב ידו של אבא, וזה כתב ידו של רבי, וזה כתב ידו של אחי; זכור הייתי באשת פלוני שיצאת בהינומה, וראשה פרוע; ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לתרומתו; ושהיה חולק עימנו על הגורן; ושהמקום הזה בית הפרס הוא; ועד כאן היינו באים בשבת. אבל אין אדם נאמן לומר, דרך היה לאיש פלוני במקום הזה, ומעמד ומספד היה לאיש פלוני במקום הזה.