ו,ה הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת, חייב עליו חטאת. ושאר כל הזבחים ששחטן לשם הפסח–אם אינן ראויים, חייב; ואם ראויים הם–רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושוע פוטר. אמר רבי אליעזר, מה אם הפסח שהוא מותר לשמו, כששינה את שמו–חייב; זבחים שהן אסורין לשמן, כששינה את שמן–אינו דין שיהא חייב. אמר לו רבי יהושוע, לא, אם אמרת בפסח ששינהו לדבר אסור, תאמר בזבחים ששינן לדבר מותר. אמר לו רבי אליעזר, אימורי הציבור יוכיחו, שהן מותרין לשמן, והשוחט לשמן, חייב. אמר לו רבי יהושוע, לא, אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קצבה, תאמר בפסח שאין לו קצבה. רבי מאיר אומר, אף השוחט לשם אימורי ציבור, פטור.
ו,ו שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו, לערלים ולטמאים–חייב. לאוכליו ושלא לאוכליו, למנוייו ושלא למנוייו, למולים ולערלים, לטהורים ולטמאים–פטור. שחטו, ונמצא בעל מום–חייב; שחטו, ונמצא טריפה בסתר–פטור. שחטו, ונודע שמשכו הבעלים את ידם, או שמתו או שנטמאו–פטור, מפני ששחט ברשות.