Mazel Tov to Mr and Mrs Ari Lehrer upon the birth of a boy. May we continue to only share in Simchas!

מסכת כתובות פרק ג

ג,א ואלו נערות שיש להן קנס: הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל הכותית; הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה, שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו פחותות מבנות שלוש שנים ויום אחד. הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אימו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנידה–יש להם קנס: שאף על פי שהן בהיכרת, אין בהן מיתת בית דין.

ג,ב ואלו שאין להן קנס: הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה, שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו יתרות על בנות שלוש שנים ויום אחד; רבי יהודה אומר, שבויה שנפדת–הרי היא בקדושתה, אף על פי שהיא גדולה. הבא על בתו, ועל בת בתו, ועל בת בנו, ועל בת אשתו, ועל בת בתה, ועל בת בנה–אין להן קנס: מפני שהוא מתחייב בנפשו, שמיתתו בידי בית דין; וכל המתחייב בנפשו–אינו משלם ממון, שנאמר "ולא יהיה, אסון–ענוש ייענש" (שמות כא,כב). [ג] נערה שנתארסה ונתגרשה–רבי יוסי הגלילי אומר, אין לה קנס; רבי עקיבה אומר, יש לה קנס, וקנסה של עצמה.

ג,ג [ד] המפתה נותן שלושה דברים, והאונס ארבעה: המפתה נותן בושת, ופגם, וקנס; מוסיף עליו האונס, שהוא נותן את הצער. ומה בין האונס למפתה: שהאונס, נותן את הצער; והמפתה, אינו נותן את הצער. האונס, נותן מיד; והמפתה, לכשיוציא. האונס, שותה בעציצו; והמפתה, אם רצה להוציא, יוציא.

ג,ד [ה] כיצד הוא שותה בעציצו–אפילו היא חיגרת, אפילו היא סומה, אפילו היא מוכת שחין. נמצא בה דבר זימה, או שאינה ראויה לבוא בישראל–אינו רשאי לקיימה: שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,כט), אישה שהיא ראויה לו.

ג,ה [ו] יתומה שנתארסה ונתגרשה–רבי אלעזר אומר, האונס חייב, והמפתה פטור.

ג,ו [ז] ואיזו היא בושת, הכול לפי המבייש והמתבייש. פגם, רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת–כמה הייתה יפה, וכמה היא יפה. קנס, שווה לכל אדם; וכל שיש לו קצבה מן התורה, שווה לכל אדם.

ג,ז [ח] כל מקום שיש מכר, אין קנס; וכל מקום שיש קנס, אין מכר. קטנה–יש לה מכר, ואין לה קנס; נערה–יש לה קנס, ואין לה מכר. בוגרת–לא מכר, ולא קנס.

ג,ח [ט] האומר פיתיתי את בתו של פלוני–משלם בושת ופגם על פי עצמו, ואינו משלם קנס. האומר גנבתי–משלם את הקרן על פי עצמו, ואינו משלם לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמישה. המית שורי את פלוני, או שורו של פלוני–הרי זה משלם על פי עצמו; המית שורי את עבדו של פלוני, אינו משלם על פי עצמו. זה הכלל–כל המשלם יתר ממה שהזיק, אינו משלם על פי עצמו.

מסכת כתובות פרק ג

ג,א ואלו נערות שיש להן קנס: הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל הכותית; הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה, שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו פחותות מבנות שלוש שנים ויום אחד. הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אימו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנידה–יש להם קנס: שאף על פי שהן בהיכרת, אין בהן מיתת בית דין.

ג,ב ואלו שאין להן קנס: הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה, שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו יתרות על בנות שלוש שנים ויום אחד; רבי יהודה אומר, שבויה שנפדת–הרי היא בקדושתה, אף על פי שהיא גדולה. הבא על בתו, ועל בת בתו, ועל בת בנו, ועל בת אשתו, ועל בת בתה, ועל בת בנה–אין להן קנס: מפני שהוא מתחייב בנפשו, שמיתתו בידי בית דין; וכל המתחייב בנפשו–אינו משלם ממון, שנאמר "ולא יהיה, אסון–ענוש ייענש" (שמות כא,כב). [ג] נערה שנתארסה ונתגרשה–רבי יוסי הגלילי אומר, אין לה קנס; רבי עקיבה אומר, יש לה קנס, וקנסה של עצמה.

ג,ג [ד] המפתה נותן שלושה דברים, והאונס ארבעה: המפתה נותן בושת, ופגם, וקנס; מוסיף עליו האונס, שהוא נותן את הצער. ומה בין האונס למפתה: שהאונס, נותן את הצער; והמפתה, אינו נותן את הצער. האונס, נותן מיד; והמפתה, לכשיוציא. האונס, שותה בעציצו; והמפתה, אם רצה להוציא, יוציא.

ג,ד [ה] כיצד הוא שותה בעציצו–אפילו היא חיגרת, אפילו היא סומה, אפילו היא מוכת שחין. נמצא בה דבר זימה, או שאינה ראויה לבוא בישראל–אינו רשאי לקיימה: שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,כט), אישה שהיא ראויה לו.

ג,ה [ו] יתומה שנתארסה ונתגרשה–רבי אלעזר אומר, האונס חייב, והמפתה פטור.

ג,ו [ז] ואיזו היא בושת, הכול לפי המבייש והמתבייש. פגם, רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת–כמה הייתה יפה, וכמה היא יפה. קנס, שווה לכל אדם; וכל שיש לו קצבה מן התורה, שווה לכל אדם.

ג,ז [ח] כל מקום שיש מכר, אין קנס; וכל מקום שיש קנס, אין מכר. קטנה–יש לה מכר, ואין לה קנס; נערה–יש לה קנס, ואין לה מכר. בוגרת–לא מכר, ולא קנס.

ג,ח [ט] האומר פיתיתי את בתו של פלוני–משלם בושת ופגם על פי עצמו, ואינו משלם קנס. האומר גנבתי–משלם את הקרן על פי עצמו, ואינו משלם לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמישה. המית שורי את פלוני, או שורו של פלוני–הרי זה משלם על פי עצמו; המית שורי את עבדו של פלוני, אינו משלם על פי עצמו. זה הכלל–כל המשלם יתר ממה שהזיק, אינו משלם על פי עצמו.

מסכת כתובות פרק ג

ג,א ואלו נערות שיש להן קנס: הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל הכותית; הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה, שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו פחותות מבנות שלוש שנים ויום אחד. הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אימו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנידה–יש להם קנס: שאף על פי שהן בהיכרת, אין בהן מיתת בית דין.

ג,ב ואלו שאין להן קנס: הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה, שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו יתרות על בנות שלוש שנים ויום אחד; רבי יהודה אומר, שבויה שנפדת–הרי היא בקדושתה, אף על פי שהיא גדולה. הבא על בתו, ועל בת בתו, ועל בת בנו, ועל בת אשתו, ועל בת בתה, ועל בת בנה–אין להן קנס: מפני שהוא מתחייב בנפשו, שמיתתו בידי בית דין; וכל המתחייב בנפשו–אינו משלם ממון, שנאמר "ולא יהיה, אסון–ענוש ייענש" (שמות כא,כב). [ג] נערה שנתארסה ונתגרשה–רבי יוסי הגלילי אומר, אין לה קנס; רבי עקיבה אומר, יש לה קנס, וקנסה של עצמה.

מסכת כתובות פרק ב

ב,א האישה שנתאלמנה או שנתגרשה, היא אומרת בתולה נשאתני, והוא אומר, לא כי, אלא אלמנה נשאתיך–אם יש עדים שיצאת בהינומה וראשה פרוע, כתובתה מאתיים; רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אף חילוק קליות ראיה.

ב,ב ומודה רבי יהושוע באומר לחברו שדה זו של אביך הייתה, ולקחתיה ממנו–נאמן: שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיא של אביו, והוא אומר לקחתיה ממנו–אינו נאמן.

ב,ג העדים שאמרו כתב ידינו זה, אבל אנוסים היינו, קטנים היינו, פסולי עדות היינו–הרי אלו נאמנין. אם יש עדים שהוא כתב ידם, או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר–אינם נאמנים.

ב,ד זה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חברי, וזה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חברי–הרי אלו נאמנין. זה אומר זה כתב ידי, וזה אומר זה כתב ידי–צריכים שיצטרף עימהם אחר, דברי רבי; וחכמים אומרין, אינם צריכין שיצטרף עימהם אחר, אלא נאמן אדם לומר, זה כתב ידי.

ב,ה האישה שאמרה אשת איש הייתי, וגרושה אני–נאמנת: שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיא אשת איש, והיא אומרת גרושה אני–אינה נאמנת. האישה שאמרה נשביתי, וטהורה אני–נאמנת: שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שנשבת, והיא אומרת טהורה אני–אינה נאמנת; ואם משנישאת, באו העדים–הרי זו לא תצא.

ב,ו שתי נשים שנשבו, זו אומרת נשביתי וטהורה אני, וזו אומרת נשביתי וטהורה אני–אינן נאמנות; ובזמן שהן מעידות זו את זו, הרי אלו נאמנות. [ז] וכן שני אנשים, זה אומר כוהן אני, וזה אומר כוהן אני–אינן נאמנין; ובזמן שהן מעידין זה את זה, הרי אלו נאמנין.

ב,ז [ח] רבי יהודה אומר, אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר רבי אלעזר, אימתיי, במקום שיש עוררים; אבל במקום שאין עוררים, מעלין לכהונה על פי עד אחד. רבן שמעון בן גמליאל אמר משום שמעון בן הסגן, מעלים לכהונה על פי עד אחד.

ב,ח [ט] האישה שנחבשה בידי גויים–על ידי ממון, מותרת לבעלה; ועל ידי נפשות, אסורה. עיר שכבשה כרקום–כל הכוהנות שבתוכה, פסולות; ואם יש להן עדים, אפילו עבד, אפילו שפחה–הרי אלו נאמנין: שאין אדם מעיד על ידי עצמו. אמר רבי זכריה בן הקצב, המעון הזה–לא זזה ידה מתוך ידי, משעה שנכנסו גויים לירושלים עד שיצאו; אמרו לו, אין אדם מעיד על ידי עצמו.

ב,ט [י] אלו נאמנין להעיד בגודלן, מה שראו בקוטנן: נאמן אדם לומר, זה כתב ידו של אבא, וזה כתב ידו של רבי, וזה כתב ידו של אחי; זכור הייתי באשת פלוני שיצאת בהינומה, וראשה פרוע; ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לתרומתו; ושהיה חולק עימנו על הגורן; ושהמקום הזה בית הפרס הוא; ועד כאן היינו באים בשבת. אבל אין אדם נאמן לומר, דרך היה לאיש פלוני במקום הזה, ומעמד ומספד היה לאיש פלוני במקום הזה.

מסכת כתובות פרק ב

ב,א האישה שנתאלמנה או שנתגרשה, היא אומרת בתולה נשאתני, והוא אומר, לא כי, אלא אלמנה נשאתיך–אם יש עדים שיצאת בהינומה וראשה פרוע, כתובתה מאתיים; רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אף חילוק קליות ראיה.

ב,ב ומודה רבי יהושוע באומר לחברו שדה זו של אביך הייתה, ולקחתיה ממנו–נאמן: שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיא של אביו, והוא אומר לקחתיה ממנו–אינו נאמן.

ב,ג העדים שאמרו כתב ידינו זה, אבל אנוסים היינו, קטנים היינו, פסולי עדות היינו–הרי אלו נאמנין. אם יש עדים שהוא כתב ידם, או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר–אינם נאמנים.

ב,ד זה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חברי, וזה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חברי–הרי אלו נאמנין. זה אומר זה כתב ידי, וזה אומר זה כתב ידי–צריכים שיצטרף עימהם אחר, דברי רבי; וחכמים אומרין, אינם צריכין שיצטרף עימהם אחר, אלא נאמן אדם לומר, זה כתב ידי.

ב,ה האישה שאמרה אשת איש הייתי, וגרושה אני–נאמנת: שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיא אשת איש, והיא אומרת גרושה אני–אינה נאמנת. האישה שאמרה נשביתי, וטהורה אני–נאמנת: שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שנשבת, והיא אומרת טהורה אני–אינה נאמנת; ואם משנישאת, באו העדים–הרי זו לא תצא.

ב,ו שתי נשים שנשבו, זו אומרת נשביתי וטהורה אני, וזו אומרת נשביתי וטהורה אני–אינן נאמנות; ובזמן שהן מעידות זו את זו, הרי אלו נאמנות. [ז] וכן שני אנשים, זה אומר כוהן אני, וזה אומר כוהן אני–אינן נאמנין; ובזמן שהן מעידין זה את זה, הרי אלו נאמנין.

ב,ז [ח] רבי יהודה אומר, אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר רבי אלעזר, אימתיי, במקום שיש עוררים; אבל במקום שאין עוררים, מעלין לכהונה על פי עד אחד. רבן שמעון בן גמליאל אמר משום שמעון בן הסגן, מעלים לכהונה על פי עד אחד.

ב,ח [ט] האישה שנחבשה בידי גויים–על ידי ממון, מותרת לבעלה; ועל ידי נפשות, אסורה. עיר שכבשה כרקום–כל הכוהנות שבתוכה, פסולות; ואם יש להן עדים, אפילו עבד, אפילו שפחה–הרי אלו נאמנין: שאין אדם מעיד על ידי עצמו. אמר רבי זכריה בן הקצב, המעון הזה–לא זזה ידה מתוך ידי, משעה שנכנסו גויים לירושלים עד שיצאו; אמרו לו, אין אדם מעיד על ידי עצמו.

ב,ט [י] אלו נאמנין להעיד בגודלן, מה שראו בקוטנן: נאמן אדם לומר, זה כתב ידו של אבא, וזה כתב ידו של רבי, וזה כתב ידו של אחי; זכור הייתי באשת פלוני שיצאת בהינומה, וראשה פרוע; ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לתרומתו; ושהיה חולק עימנו על הגורן; ושהמקום הזה בית הפרס הוא; ועד כאן היינו באים בשבת. אבל אין אדם נאמן לומר, דרך היה לאיש פלוני במקום הזה, ומעמד ומספד היה לאיש פלוני במקום הזה.

In addition to the 7:00 there will also be an 8:30 Minyan for Shachris tomorrow morning (Monday)

ב,ו שתי נשים שנשבו, זו אומרת נשביתי וטהורה אני, וזו אומרת נשביתי וטהורה אני–אינן נאמנות; ובזמן שהן מעידות זו את זו, הרי אלו נאמנות. [ז] וכן שני אנשים, זה אומר כוהן אני, וזה אומר כוהן אני–אינן נאמנין; ובזמן שהן מעידין זה את זה, הרי אלו נאמנין.

ב,ז [ח] רבי יהודה אומר, אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר רבי אלעזר, אימתיי, במקום שיש עוררים; אבל במקום שאין עוררים, מעלין לכהונה על פי עד אחד. רבן שמעון בן גמליאל אמר משום שמעון בן הסגן, מעלים לכהונה על פי עד אחד.

ב,ח [ט] האישה שנחבשה בידי גויים–על ידי ממון, מותרת לבעלה; ועל ידי נפשות, אסורה. עיר שכבשה כרקום–כל הכוהנות שבתוכה, פסולות; ואם יש להן עדים, אפילו עבד, אפילו שפחה–הרי אלו נאמנין: שאין אדם מעיד על ידי עצמו. אמר רבי זכריה בן הקצב, המעון הזה–לא זזה ידה מתוך ידי, משעה שנכנסו גויים לירושלים עד שיצאו; אמרו לו, אין אדם מעיד על ידי עצמו.

We still do not have a sponsor for this month for Parnas or Utilities. If you can help sponsor or co sponsor to assist with all the Shul expenses that would be greatly appreciated. Please let us know if you would like to contribute. Thanks!