ד,ט [י] לא כתב לה, בנין דכרין דיהון ליכי מני, אינון ירתון ית כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחיהון–חייב: שהוא תנאי בית דין.
ד,י [יא] בנן נוקבן דיהויין ליכי מני, יהויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסי עד דיתנסבן לגוברין–חייב: שהוא תנאי בית דין.
ד,יא [יב] ואת תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי, כל יומי מגד ארמלותיך בביתי–חייב: שהוא תנאי בית דין. כך היו אנשי ירושלים כותבין, ואנשי הגליל היו כותבין כאנשי ירושלים. וביהודה היו כותבין, עד שירצו היורשים ליתן לה כתובתה; לפי כך, אם רצו היורשים–נותנין לה כתובתה, ופוטרין אותה.