ח,ה האומר איש פלוני בני בכור, לא ייטול פי שניים, איש פלוני בני, לא יירש עם אחיו–לא אמר כלום, שהתנה על הכתוב שבתורה. המחלק נכסיו לבניו, ריבה לאחד ומיעט לאחד והשווה להם את הבכור–דבריו קיימין. ואם אמר משום ירושה, לא אמר כלום; כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף משום מתנה, דבריו קיימין. האומר איש פלוני יירשני, במקום שיש בת, בתי תירשני, במקום שיש בן–לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה. רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אם אמר על מי שהוא ראוי לו לירושה, דבריו קיימין; ועל מי שאינו ראוי לו לירושה, אין דבריו קיימין. הכותב נכסיו לאחרים, והניח את בניו–מה שעשה עשוי, אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו; רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם לא היו בניו נוהגין בו כשורה, זכור לטוב.

ח,ו האומר זה בני, נאמן. וזה אחי, אינו נאמן; ייטול עימו בחלקו. מת, יחזרו נכסים למקומן. נפלו לו נכסים ממקום אחר, יירשו אחיו עימו. מי שמת, ונמצאת דייתיקי קשורה על ירכו–הרי זו אינה כלום; זיכה בה לאחר–בין מן היורשים ובין שאינו מן היורשים, דבריו קיימין.