ח,ו התוקע לחברו, נותן לו סלע; רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי, מנה. סטרו, נותן לו מאתיים זוז. לאחר ידו, נותן לו ארבע מאות זוז. צרם באוזנו, תלש בשערו, רקק והגיע בו הרוק, העביר טליתו ממנו, ופרע ראשה של אישה–נותן ארבע מאות זוז. הכול לפי כבודו. אמר רבי עקיבה, אפילו עניים שבישראל–רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקוב. מעשה באחד שפרע ראשה של אישה, ובאת לפני רבי עקיבה, וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז. אמר לו, רבי, תן לי זמן, ונתן לו. שימרה עומדת על פתח חצרה, ושיבר את הפך לפניה, ובו איסר שמן; וגלתה את ראשה, והייתה מטפחת ומנחת על ראשה. והעמיד לה עדים, ובא לפני רבי עקיבה; אמר לו, רבי, לזו אני נותן ארבע מאות זוז. אמר לו, לא אמרת כלום: שהחובל בעצמו–אף על פי שאינו רשאי, פטור; ואחרים שחבלו בו, חייבין. הקוצץ את נטיעותיו–אף על פי שאינו רשאי, פטור; ואחרים שקצצו את נטיעותיו, חייבין.

ח,ז אף על פי שהוא נותן לו, אינו נמחל לו, עד שיבקש ממנו, שנאמר "ועתה, השב אשת האיש כי נביא הוא, ויתפלל בעדך, וחיה" (בראשית כ,ז). ומניין שלא יהא המוחל אכזרי, שנאמר "ויתפלל אברהם, אל האלוהים" (בראשית כ,יז). האומר סמא את עיני, קטע את ידי, שבר את רגלי–חייב; על מנת פטור, חייב. קרע את כסותי, ושבר את כדי–חייב; על מנת פטור, פטור. עשה כן לאיש פלוני, על מנת פטור–חייב, בין בגופו בין בממונו.