ט,ט [ח] איכן פקדוני, ואמר לו נגנב, משביעך אני, ואמר אמן, והעדים מעידים אותו, שגנבו–משלם תשלומי כפל; ואם הודה מעצמו–משלם קרן, וחומש, ואשם.
ט,י [ט] הגוזל אביו ונשבע לו, ומת–הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו. ואם אינו רוצה, או שאין לו–לווה, ובעלי החוב באים ונפרעים.
ט,יא [י] האומר לבנו, קונם שאי אתה נהנה לי–אם מת, יירשנו. בחייו ובמותו–אם מת, לא יירשנו; וייתן לבניו ולאחיו. ואם אינו רוצה, או שאין לו–לווה, ובעלי החוב באים ונפרעים.
ט,יב [יא] הגוזל את הגר ונשבע לו, ומת–הרי זה משלם קרן וחומש לכוהנים, ואשם למזבח: שנאמר "ואם אין לאיש גואל, להשיב האשם אליו . . ." (במדבר ה,ח). היה מעלה את הכסף ואת האשם, ומת–הכסף יינתן לבניו; והאשם ירעה עד שיסתאב, ויימכר וייפלו דמיו לנדבה. [יב] נתן את הכסף לאנשי משמר, ומת–אין היורשין יכולין להוציא מידם, שנאמר "איש אשר ייתן לכוהן, לו יהיה" (במדבר ה,י).
ט,יג נתן את הכסף ליהויריב, ואשם לידעיה–יצא. אשם ליהויריב, וכסף לידעיה–אם קיים האשם, יקריבוהו בני ידעיה; ואם לאו, יחזור ויביא אשם אחר: שהמביא גזלו, עד שלא יביא אשמו–יצא; אשמו, עד שלא יביא גזלו–לא יצא. נתן את הקרן, ולא נתן את החומש–אין החומש מעכב.