ב,ט איזו היא אבידה: מצא חמור ופרה רועים בדרך, אין זו אבידה; חמור וכליו הפוכים, ופרה רצה בין הכרמים–הרי זו אבידה. החזירה וברחה, החזירה וברחה, אפילו ארבעה וחמישה פעמים–חייב להחזיר, שנאמר "השב תשיבנו, לו" (שמות כג,ד). היה בטיל מן הסלע–לא יאמר לו תן לי סלע, אלא נותן לו שכרו כפועל. אם יש שם בית דין, מתנה עימו בפני בית דין; ואם אין שם בפני מי יתנה, שלו קודם.
ב,י מצאה ברפת, אינו חייב בה; ברשות הרבים, חייב בה. הייתה בין הקברות, הרי זה לא ייטמא לה. ואם אמר לו אביו, היטמא, או שאמר לו אל תחזיר–הרי זה לא ישמע. פרק וטען, פרק וטען, אפילו ארבעה וחמישה פעמים–חייב, שנאמר "עזוב תעזוב" (שמות כג,ה). הלך וישב לו, ואמר לו הואיל ועליך מצוה, אם רצית לפרוק פרוק–פטור, שנאמר "עימו" (שם). היה זקן או חולה, חייב. מצוה מן התורה לפרוק, אבל לא לטעון; רבי שמעון אומר, אף לטעון. רבי יוסי הגלילי אומר, אם היה עליו יתר ממשאו, אינו זקוק לו–שנאמר "תחת משאו" (שם), משאוי שהוא יכול לעמוד בו.