ד,ו עד מתיי מותר להחזיר: בכרכים, עד כדי שיראה לשולחני. ובכפרים, עד ערבי שבתות. אם היה מכירה, אפילו לאחר שנים עשר חודש מקבלה הימנו; אין לו עליו אלא תרעומת. ונותנה למעשר שני, ואינו חושש–שאינה אלא נפש רעה.
ד,ז האונאה ארבעה כסף, והטענה שתי כסף, וההודיה שווה פרוטה. חמש פרוטות הן: ההודיה בשווה פרוטה. והאישה מתקדשת בשווה פרוטה. והנהנה בשווה פרוטה מן ההקדש, מעל. והמוצא שווה פרוטה, חייב להכריז. והגוזל את חברו שווה פרוטה, ונשבע לו–יוליכנו אחריו, אפילו למדיי.