ה,ב כל שחייבין עליו משום שבות, ומשום רשות, ומשום מצוה בשבת–חייבין עליו ביום טוב. אלו הן משום שבות–לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטים על פני המים, ולא מספקין, ולא מרקדין, ולא מטפחין. אלו הם משום רשות–לא דנין, ולא מקדשין, ולא חולצין, ולא מייבמין. ואלו הם משום מצוה–לא מקדישין, ולא מעריכין, ולא מחרימין, ולא מגביהין תרומה ומעשרות. כל אלו ביום טוב אמרו, ואין צריך לומר בשבת; ואין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד.
ה,ג הבהמה והכלים כרגלי הבעלים. המוסר את בהמתו לבנו או לרועה, הרי אלו כרגליו. כלים המיוחדים לאחד מן האחים שבבית, הרי אלו כרגליו; ושאינן מיוחדין, למקום שכולם הולכים.