ו,ג אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב, ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם, ושלהם מותרין לו ולהם; נתנו לו רשותם, הוא מותר והם אסורין. היו שניים, אוסרין זה על זה: שאחד נותן רשות ונוטל רשות; ושניים נותנין רשות, ואין נוטלין רשות.
ו,ד מאימתיי נותנין רשות–בית שמאי אומרין, מבעוד יום; ובית הלל אומרין, משתחשך. מי שנתן רשותו והוציא, בין שוגג בין מזיד–הרי זה אוסר, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר, מזיד אוסר, שוגג אינו אוסר.