מסכת כתובות פרק א
א,א בתולה נישאת ביום רביעי, ואלמנה ביום חמישי: שפעמיים בשבת בתי דינין יושבים בעיירות, ביום השני וביום החמישי; שאם היה לו טענת בתולים, היה משכים לבית דין.
א,ב בתולה, כתובתה מאתיים; ואלמנה, מנה. בתולה אלמנה, גרושה, וחלוצה–מן האירוסין–כתובתן מאתיים, ויש להן טענת בתולים. הגיורת, והשבויה, והשפחה–שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו פחותות מבנות שלוש שנים ויום אחד–כתובתן מאתיים, ויש להם טענת בתולים. [ג] הגדול שבא על הקטנה, והקטן שבא על הגדולה, ומוכת עץ–כתובתן מאתיים, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, מוכת עץ, כתובתה מנה. [ד] בתולה אלמנה, גרושה, וחלוצה–מן הנישואין–כתובתן מנה, ואין להן טענת בתולים. הגיורת, והשבויה, והשפחה–שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו יתרות על בנות שלוש שנים ויום אחד–כתובתן מנה, ואין להן טענת בתולים. [ה] האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים–אינו יכול לטעון טענת בתולים, מפני שהוא מתייחד עימה. אחד אלמנות ישראל ואחד אלמנות כוהנים, כתובתן מנה; ובית דין של כוהנים היו גובים לבתולה ארבע מאות זוז, ולא מיחו בידם חכמים.
א,ג [ו] הנושא את האישה, ולא מצא לה בתולים, היא אומרת, משאירסתני נאנסתי, נסתחפה שדך, והוא אומר, לא כי, אלא עד שלא אירסתיך, היה מקחי מקח טעות–רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים, נאמנת; ורבי יהושוע אומר, לא מפיה אנו חיים, אלא הרי זו בחזקת עד שלא תתארס, הטעתו, עד שתביא ראיה לדבריה.
א,ד [ז] היא אומרת, מוכת עץ אני, והוא אומר, לא כי, אלא דרוסת איש את–רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרין, נאמנת; רבי יהושוע אומר, לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת דרוסת איש, עד שתביא ראיה לדבריה. [ח] ראוה מדברת עם אחד, אמרו לה, מה טבו של זה, איש פלוני וכוהן הוא–רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרין, נאמנת; רבי יהושוע אומר, לא מפיה אנו חיים, אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר, עד שתביא ראיה לדבריה.
א,ה [ט] הייתה מעוברת, מה טיב העובר הזה, מאיש פלוני וכוהן הוא–רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרין, נאמנת; רבי יהושוע אומר, לא מפיה אנו חיים, אלא הרי זו בחזקת מעוברת מנתין וממזר, עד שתביא ראיה לדבריה.
א,ו [י] אמר רבי יוסי, מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין, ונאנסה–אמר רבי יוחנן בן נורי, אם רוב העיר משיאין לכהונה, הרי זו תינשא לכהונה.