ב,ו שתי נשים שנשבו, זו אומרת נשביתי וטהורה אני, וזו אומרת נשביתי וטהורה אני–אינן נאמנות; ובזמן שהן מעידות זו את זו, הרי אלו נאמנות. [ז] וכן שני אנשים, זה אומר כוהן אני, וזה אומר כוהן אני–אינן נאמנין; ובזמן שהן מעידין זה את זה, הרי אלו נאמנין.

ב,ז [ח] רבי יהודה אומר, אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר רבי אלעזר, אימתיי, במקום שיש עוררים; אבל במקום שאין עוררים, מעלין לכהונה על פי עד אחד. רבן שמעון בן גמליאל אמר משום שמעון בן הסגן, מעלים לכהונה על פי עד אחד.

ב,ח [ט] האישה שנחבשה בידי גויים–על ידי ממון, מותרת לבעלה; ועל ידי נפשות, אסורה. עיר שכבשה כרקום–כל הכוהנות שבתוכה, פסולות; ואם יש להן עדים, אפילו עבד, אפילו שפחה–הרי אלו נאמנין: שאין אדם מעיד על ידי עצמו. אמר רבי זכריה בן הקצב, המעון הזה–לא זזה ידה מתוך ידי, משעה שנכנסו גויים לירושלים עד שיצאו; אמרו לו, אין אדם מעיד על ידי עצמו.