מסכת כתובות פרק ג

ג,א ואלו נערות שיש להן קנס: הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל הכותית; הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה, שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו פחותות מבנות שלוש שנים ויום אחד. הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אימו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנידה–יש להם קנס: שאף על פי שהן בהיכרת, אין בהן מיתת בית דין.

ג,ב ואלו שאין להן קנס: הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה, שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו יתרות על בנות שלוש שנים ויום אחד; רבי יהודה אומר, שבויה שנפדת–הרי היא בקדושתה, אף על פי שהיא גדולה. הבא על בתו, ועל בת בתו, ועל בת בנו, ועל בת אשתו, ועל בת בתה, ועל בת בנה–אין להן קנס: מפני שהוא מתחייב בנפשו, שמיתתו בידי בית דין; וכל המתחייב בנפשו–אינו משלם ממון, שנאמר "ולא יהיה, אסון–ענוש ייענש" (שמות כא,כב). [ג] נערה שנתארסה ונתגרשה–רבי יוסי הגלילי אומר, אין לה קנס; רבי עקיבה אומר, יש לה קנס, וקנסה של עצמה.

ג,ג [ד] המפתה נותן שלושה דברים, והאונס ארבעה: המפתה נותן בושת, ופגם, וקנס; מוסיף עליו האונס, שהוא נותן את הצער. ומה בין האונס למפתה: שהאונס, נותן את הצער; והמפתה, אינו נותן את הצער. האונס, נותן מיד; והמפתה, לכשיוציא. האונס, שותה בעציצו; והמפתה, אם רצה להוציא, יוציא.

ג,ד [ה] כיצד הוא שותה בעציצו–אפילו היא חיגרת, אפילו היא סומה, אפילו היא מוכת שחין. נמצא בה דבר זימה, או שאינה ראויה לבוא בישראל–אינו רשאי לקיימה: שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,כט), אישה שהיא ראויה לו.

ג,ה [ו] יתומה שנתארסה ונתגרשה–רבי אלעזר אומר, האונס חייב, והמפתה פטור.

ג,ו [ז] ואיזו היא בושת, הכול לפי המבייש והמתבייש. פגם, רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת–כמה הייתה יפה, וכמה היא יפה. קנס, שווה לכל אדם; וכל שיש לו קצבה מן התורה, שווה לכל אדם.

ג,ז [ח] כל מקום שיש מכר, אין קנס; וכל מקום שיש קנס, אין מכר. קטנה–יש לה מכר, ואין לה קנס; נערה–יש לה קנס, ואין לה מכר. בוגרת–לא מכר, ולא קנס.

ג,ח [ט] האומר פיתיתי את בתו של פלוני–משלם בושת ופגם על פי עצמו, ואינו משלם קנס. האומר גנבתי–משלם את הקרן על פי עצמו, ואינו משלם לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמישה. המית שורי את פלוני, או שורו של פלוני–הרי זה משלם על פי עצמו; המית שורי את עבדו של פלוני, אינו משלם על פי עצמו. זה הכלל–כל המשלם יתר ממה שהזיק, אינו משלם על פי עצמו.