ה,ג שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו, לערלים ולטמאים–פסול; לאוכליו ושלא לאוכליו, למנוייו ושלא למנוייו, למולים ולערלים, לטהורים ולטמאים–כשר. שחטו קודם חצות–פסול, שנאמר בו "בין הערביים" (שמות יב,ו; ויקרא כג,ה; במדבר ט,ג). שחטו קודם לתמיד, כשר–ובלבד שיהא אחר ממרס בדמו, עד שיזרק דם התמיד; ואם נזרק, כשר.

ה,ד השוחט את הפסח על החמץ, עובר בלא תעשה; רבי יהודה אומר, אף על התמיד. רבי שמעון אומר, הפסח בארבעה עשר–לשמו חייב, ושלא לשמו פטור; ושאר כל הזבחים–בין לשמן בין שלא לשמן, פטור. ובמועד–לשמו פטור, ושלא לשמו חייב; ושאר כל הזבחים, בין לשמן בין שלא לשמן–חייב, חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה.