ח,ב האומר לעבדו, צא ושחוט עליי את הפסח–שחט גדי, יאכל; שחט טלה, יאכל; שחט גדי וטלה, יאכל מן הראשון. שכח מה אמר לו רבו, כיצד יעשה: ישחוט גדי וטלה, ויאמר אם גדי אמר לי רבי, גדי שלו וטלה שלי; ואם טלה אמר לי רבי, טלה שלו וגדי שלי. שכח רבו מה אמר לו–שניהם ייצאו לבית השריפה, ופטורין מלעשות פסח שני.
ח,ג האומר לבניו, הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים–כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו, זכה בחלקו וזיכה את אחיו עימו. לעולם נמנין עליו, עד שיהא בו כזית לכל אחד ואחד. נמנין ומושכין את ידיהן ממנו, עד שישחוט; רבי שמעון אומר, עד שיזרוק הדם.