מסכת סנהדרין פרק ב

ב,א כוהן גדול–דן ודנין אותו, מעיד ומעידין אותו, חולץ וחולצין לאשתו, ומייבמין את אשתו; אבל הוא אינו מייבם, מפני שהוא אסור באלמנה. מת לו מת–אינו יוצא אחר המיטה, אלא הן נכסין והוא נגלה, ויוצא עימהן עד פתח העיר, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר, אינו יוצא מן המקדש, שנאמר "ומן המקדש, לא ייצא" (ויקרא כא,יב).

ב,ב כשהוא מנחם את אחרים–דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם; וכשהוא מתנחם מאחרים–כל העם אומרין לו אנו כפרתך, והוא אומר להן תתברכו מן השמיים. וכשמברין אותו–כל העם מסב על הארץ, והוא מסב על הספסל.