א,ג בחמישה עשר בו, שולחנות היו יושבין במדינה; בעשרים וחמישה בו, ישבו במקדש. משישבו במקדש, התחילו למשכן. את מי ממשכנין–לויים וישראל, גרים ועבדים משוחררין; אבל לא נשים, ולא עבדים, ולא קטנים. כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו, אינו פוסק. ואין ממשכנין את הכוהנים, מפני דרכי שלום.
א,ד אמר רבי יהודה, העיד בן כוברי ביבנה, שכל כוהן שהוא שוקל, אינו חוטא. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי, לא כי, אלא כל כוהן שאינו שוקל, חוטא; אלא שהכוהנים דורשים את המקרא הזה לעצמן, "וכל מנחת כוהן כליל תהיה, לא תיאכל" (ויקרא ו,טז)–הואיל והעומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו, היאך הן נאכלין.