ב,ד אמר רבי שמעון, מה בין שקלים לחטאת–אלא שהשקלים יש להן קצבה, ולחטאת אין לה קצבה. רבי יהודה אומר, אף לשקלים אין להן קצבה: שכשעלו ישראל מן הגולה, היו שוקלין דרכונות; חזרו לשקול סלעים, חזרו לשקול טבעים, ביקשו לשקול דינרין. אמר רבי שמעון, אף על פי כן, יד כולם שווה; אבל חטאת, זה מביא בסלע וזה מביא בשתיים וזה מביא בשלוש.
ב,ה מותר שקלים, חולין; מותר עשירית האיפה, מותר קיני זבים, קיני זבות, קיני יולדות, חטאות ואשמות–מותרן נדבה. זה הכלל–כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה, מותרו נדבה; מותר עולה, לעולה. מותר מנחה, למנחה. מותר שלמים, לשלמים; ומותר הפסח, לשלמים. מותר נזירים, לנזירים; מותר נזיר, לנדבה. מותר שבויים, לשבויים; מותר שבוי, לאותו שבוי. מותר עניים, לעניים; מותר עני, לאותו עני. מותר מתים, למתים; מותר המת, ליורשיו. רבי מאיר אומר, מותר המת, יהא מונח עד שיבוא אלייהו ז"ל; רבי נתן אומר, בונין לו נפש על גבי קברו.