יב,ו מצות חליצה: בא הוא ויבמתו לבית דין; והם נותנין לו עצה ההוגנת לו, שנאמר "וקראו לו זקני עירו, ודיברו אליו" (דברים כה,ח). והיא אומרת, "מיאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל–לא אבה, יבמי" (דברים כה,ז); והוא אומר, "לא חפצתי לקחתה" (דברים כה,ח). ובלשון הקודש היו אומרין. "וניגשה יבמתו אליו, לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו" (דברים כה,ט), רוק שהוא נראה לדיינין. "וענתה, ואמרה, ככה ייעשה לאיש, אשר לא יבנה את בית אחיו" (שם), עד כאן היו מקרין. וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עכו וגמר את כל הפרשה, הוחזקו להיות מקרין את כל הפרשה. "ונקרא שמו, בישראל: בית, חלוץ הנעל" (דברים כה,י)–מצוה בדיינין, ולא מצוה בתלמידים; רבי יהודה אומר, מצוה על כל העומדים שם לומר, "חלוץ הנעל", "חלוץ הנעל".

מסכת יבמות פרק יג

יג,א בית שמאי אומרין, אין ממאנין אלא ארוסות; ובית הלל אומרין, ארוסות ונשואות. בית שמאי אומרין, בבעל; בית הלל אומרין, בבעל וביבם. בית שמאי אומרין, בפניו; ובית הלל אומרין, בפניו ושלא בפניו. בית שמאי אומרין, בבית דין; ובית הלל אומרין, בבית דין ושלא בבית דין. אמרו בית הלל לבית שמאי, ממאנת והיא קטנה, אפילו ארבעה וחמישה פעמים; אמרו להם בית שמאי, אין בנות ישראל הפקר, אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל, ותמאן, ותינשא.