ב,ז השוכר את הפועל לקצות עימו בתאנים, אמר לו על מנת שאוכל תאנים–הוא אוכל ופטור; על מנת שאוכל אני ובני, או על מנת שיאכל בני משכרי–הוא אוכל ופטור, ובנו אוכל וחייב. על מנת שאוכל בשעת הקציעה, ולאחר הקציעה–בשעת הקציעה אוכל ופטור; ולאחר הקציעה אוכל וחייב, שאינו אוכל מן התורה. זה הכלל–כל האוכל מן התורה, פטור; ושאינו אוכל מן התורה, חייב.
ב,ח היה עושה בלבסין, לא יאכל בבנות שבע; בבנות שבע, לא יאכל בלבסין. אבל מונע הוא את עצמו, עד שהוא מגיע למקום היפות, ואוכל. המחליף עם חברו–זה לאכול וזה לאכול, זה לקצות וזה לקצות, זה לאכול וזה לקצות–חייב. רבי יהודה אומר, המחליף לאכול, חייב; ולקצות, פטור